הנני כותב, לא מפני שיש לי כוח לכתוב, אלא מפני שכבר אין לי כוח לידום
(אגרות ראי"ה א, כ"ד)
תִּרְאֶה אֶת גֹּדֶל הַשָּׁעָה
תִּרְאֶה אֶת גֹּדֶל הַשָּׁעָה
הִיא מִתְדַּפֶּקֶת עַל הַשַּׁעַר
כִּמְבַשֶּׂרֶת נְבוּאָה
בְּדֶרֶךְ כְּלָל שֶׁל זַעַם.
הֲכִי פָּשׁוּט לְהִתְעַלֵּם
וְלַעֲצֹם אֶת העֵינַיִם
אוֹ לִהְיוֹת כְּמוֹ חוֹלֵם
שֶׁרַק בּוֹהֶה אֶל הַשָּׁמַיִם.
תִּרְאֶה אֶת גֹּדֶל הַשָּׁעָה
וְגַם עַכְשָׁו כְּבָר מְאֻחָר
הִיא מַשְׁקִיפָה מִקְּצֶה גִּבְעָה
וּמְרַמֶּזֶת עַל מָחָר
כִּי יֵשׁ עָלֵינוּ עֲנָנִים
שֶׁיְּכַבּוּ אֶת הַזְּרִיחָה
וְיֵשׁ עוֹד אֶלֶף סִימָנִים
אוּלַי כְּדַאי לִהְיוֹת מוּכָן?
אֲנִי קוֹרֵא בָּרוּחַ
שֶׁמִּישֶׁהוּ יִשְׁמַע
הָאֹפֶק עוֹד פָּתוּחַ
לִנְבוּאוֹת הַנֶּחָמָה
אֲנִי קוֹרֵא
פָּשׁוּט מֻכְרָח עַכְשָׁו לִזְעֹק
אֲנִי קוֹרֵא
כִּי אֵין לִי עוֹד כּוֹחַ לִשְׁתֹּק…
כְּשֶׁלֹּא בָּרוּר, וּמִי יַגִּיד
מָה מִסְתַּתֵּר אַחֲרֵי הַלַּיְלָה
זֶה הַסָּפֵק אֲשֶׁר יָעִיד
אוֹ כְּנַף הָרוּחַ מִלְּמַעְלָה
שֶׁגַּם כְּשֶׁיָּבְשָׁה הַדְּיוֹ
הַכְּתֹבֶת עַל הַקִּיר זוֹעֶקֶת:
זֶה הָרָצוֹן הָעַז לִחְיוֹת
וְלֹא לְהִתְמַסֵּר לַשֶּׁקֶט.
כֵּן, הַשָּׁעָה הַזֹּאת תִּקְבַּע
אֵיךְ יַעֲלֶה מָחָר הַשַּׁחַר
וְאִם נַחְזֹר אֶל הַמִּדְבָּר
אוֹ אֶל הָאָרֶץ הַמֻּבְטַחַת
וְהִיא תַּחְרֹץ אֶת הַגּוֹרָל
לְכָל מָה שֶׁיִּהְיֶה עָלֵינוּ…
שֶׁאִם דְּמָעוֹת אוֹ אֵגֶל טַל
יְנַצְנְצוּ בִּשְׁתֵּי עֵינֵינוּ.
אֲנִי קוֹרֵא בָּרוּחַ…