אוֹתָן פָּנִים שֶׁלֹּא אֶשְׁכַּח
חִיּוּךְ אוֹ צַעַר, כָּךְ אוֹ כָּךְ
אוּלַי אָבִיב וְקֶרֶן שֶׁמֶשׁ אוֹ עָנָן
הִיא
יָפָה כְּמוֹ שִׁיר הַשִּׁירִים
שַׁלֶּכֶת בְּלֵילוֹת קְרִירִים
וְאֶלֶף וְאַחַד דְּבָרִים
אֲשֶׁר חָלַמְתִּי – וְאֵינָם…
הִיא
גַּם עֲדִינָה וְגַם פִּרְאִית
וְיוֹם שֶׁל חַג וְתַעֲנִית
וְגֵיהִנּוֹם וְגַם גַּן עֵדֶן בּוֹ בַּזְּמַן
הִיא
חִיּוּךְ נִשְׁקַף עַל מֵי נָהָר
וְהַמָּחָר כָּל-כָּךְ מוּאָר
אוּלַי זוֹ רַק צְלָלִית אֲשֶׁר צִיֵּר אָמֵן
הִיא
וּשְׁתֵּי עֵינֶיהָ יָם וּתְהוֹמוֹת
הֵן מִתְקָרְבוֹת אֲבָל בּוֹנוֹת חוֹמוֹת
בֵּין מְצִיאוּת לְבֵין הַחֲלוֹמוֹת
הִיא
הָאַהֲבָה אֲשֶׁר תִּחְיֶה לָעַד
אוֹ צֵל מִן הֶעָבָר שֶׁלֹּא בָּגַד
וְשׁוּב נוֹגֵעַ יָד בְּיָד
הִיא
אוּלַי סִבָּה טוֹבָה לִחְיוֹת
וּבִשְׁבִילָהּ תָּמִיד לִהְיוֹת
כָּתֵף לְהִשָּׁעֵן אַחֲרֵי הַסְּעָרָה.
אֶת הַדִּמְעָה, גַּם אֶת הַצְּחוֹק
אֶקַּח אִתִּי רָחוֹק-רָחוֹק
עַל הַגַּלִּים… אוּלַי עַל אִי…
בְּכָל אֲשֶׁר אֵלֵךְ זוֹ הִיא
הִיא… הִיא… הִיא…