וּמַה עַכְשָׁו, כְּשֶׁאַתְּ הוֹלֶכֶת
אֵינִי רוֹאֶה אֶת הַמָּחָר
לִי לא אִכְפָּת אָבִיב… שַׁלֶּכֶת…
הָאַהֲבָה שֶׁלִּי פָּרְחָה.
כִּי בִּשְׁבִיל מַה לֵילוֹת קְטִיפָה
וּבִשְׁבִיל מִי יְמֵי הָחוֹל
הָאַהֲבָה עָבְרָה… חָלְפָה…
הַלֵּב כְּבָר לא יוּכָל לִמְחוֹל.
וּמַה עַכְשָׁו, בְּסוֹף הַדֶּרֶך
לְאָן יִקָּח אוֹתִי הַשְּׁבִיל
גַּם לַעוֹלָם כְּבָר אֵין שׁוּם עֶרֶך
כִּבִּית לַשֶּׁמֶשׁ אֶת הַפְּתִיל.
כָּל חֲבֵרַי נִסּוּ הַכָּל
הִגִּישׁוּ כּוֹס שֶל נֶחָמָה
אָך קָר בַּלֵּב, כְּמוֹ בַּשְּׁאוֹל,
וְגַם פָּארִיס כְּבָר נִרְדְּמָה.
וּמַה עַכְשָׁו, וּמַה גַּם הָלְאָה
אֲנִי צוֹחֵק שֶׁלֹּא לִבְכּוֹת
כִּי אֵין כּוֹכָב בִּשְׁמֵי הַלַּיְלָה
וְאֵין מִלִּים גַּם לַשְּׁתִיקוֹת.
וְאָז אֶרְאֶה בְּתוֹך מַרְאָה
אֶת סוֹף דַּרְכִּי שׁוֹלֵחַ אוֹת
וּבְלִי פְּרָחִים, וּבְלִי דִּמְעָה
אֲנִי אוֹמַר: לְהִתְרָאוֹת.
וְכָך לְבַד, זוֹ סוֹף הַדֶּרֶך
וְכָך לְבַד לְהִתְרָאוֹת…