יש המון נחמה

תִּרְאוּ אֶת הָעַם הַזֶּה – יאֹמְרוּ הָאוֹיְבִים שֶׁקָּמִים עֲלֵינוּ וְלֹא מַצְלִיחִים — תִּרְאוּ אֶת הָעַם הַזֶּה – מֵעָל הַחַיָּלִים שֶׁלּוֹ מְרַחֲפִים מַלְאָכִים — בְּתוֹך בְּסִיסֵי הַלּוֹחֲמִים וּמַחֲנוֹת הָאֹהָלִים, בֵּין שׁוּרוֹת הַצָּבָא — יַד חַמָּה אוֹחֶזֶת בָּהֶם וּמַקִּיפָה אוֹתָם בְּחִבּוּק שֶל אַהֲבָה — מִשְפָּחָה גְּדוֹלָה, מִשְפָּחַת יִשְׂרָאֵל, תָּמִיד עוֹמֶדֶת מֵאֲחוֹרֵיהֶם כְּחוֹמָה — וְלא רַק הַשִּׁרְיוֹן וְהַנֶשֶׁק שׁוֹמְרִים עֲלֵיהֶם אֶלָּא הַמִּשְׁפָּחָה הַזּאת. מִשְׁפָּחָה שְלֵמָה — שֶׁפּוֹתַחַת אֶת הַבְּאֵר – וּמַשְׁקָה מַיִם רַבִּים מִמַעֲיְנֵי הַלֵּב וְהַנְּשָׁמָה — מִשְׁפָּחָה שֶל עוֹד אַבָּא וְאִמָּא… שֶׁל עוֹד בַּיִת פָּתוּחַ… — מִשְׁפָּחָה שֶׁהַכֹּחַ הָאֲמִתִּי שֶׁלָּה הוּא בַּנֶפֶשׁ, בַּחֶסֶד וּבָרוּחַ ——

תִּרְאוּ אֶת הָעַם הַזֶּה — יַבִּיטוּ בָּנוּ מְבַקְשֵׁי נַפְשֵׁנוּ בְּלא-מְעָט קִנְאָה — תִּרְאוּ אֵיך הָעַם הַזֶּה יוֹדֵע לִמְצוֹא כּוֹחַ בְּכָל שָׁעָה — הֲרֵי כְּשֶׁמִּסְתַּכְּלִים עָלָיו בִּיְמִי הַדָּם וְהָאֵשׁ, יֵשׁ גַּם מַשֶּׁהוּ כָּל-כָּך מְנַחֵם — כִּי בִּזְכוּת הָאַהֲבָה שֶׁמַּרְעִיפִים עַל הַחַיָּלִים – כָּל הָעַם הַזֶּה, כֻּלּוֹ, לוֹחֵם — הַלּוֹחֲמִים אֵינָם נִשְׁלָחים לְבַדָּם לִחֲזִית… לַמְּשִׂימָה.. לַקַּוִּים… לַקְּרָב… — וְהַמַּלְאָכִים פּוֹרְשִׂים כְּנָפַיִּם עַל כָּל חַיָּל – וְנִמְצָאִים אִתּוֹ, וּמֵאֲחוֹרָיו — וְאֵין סָפֵק – זאת עוֹד סִבָּה לַחֲמַת-הַגּוֹיִּם עֲלֵינוּ, וְזֶה וַדַּאי מְמַלֵּא עוֹד יוֹתֵר אֶת כּוֹס הַזַּעַם וְהַשִּׂנְאָה — כִּי כְּשֶׁמַּבִּיטִים עַל הָעַם הַזֶּה, רוֹאִים אֵיך יָרְדָה עָלָיו הַשְּׁכִינָה וְרוּחַ הַנְּבוּאָה — וְאֵיךְ בִּזְכוּת שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל עֲרֵבִים זֶה לַזֶּה הַכּוֹחַ הוּא רָב וְגָדוֹל — עַד שֶׁהָעַם הַזֶּה יָכוֹל לְנַצֵּחַ אֶת הַעוֹמְדִים עִם טַבַּעַת הָחֶנֶק מוּלוּ. הוא יָכוֹל וְיָכוֹל ——

תְּרְאוּ אֶת הָעַם הַזֶּה – תִּרְאוּ אוֹתוֹ בְּכָל הַחֲלוֹמוֹת, הַבִּיטוּ בּוֹ בְּכָל הַמִּלְחָמוֹת — כָּכָה הוּא מַצְלִיחַ לַעֲמוֹד בְּכָל הַמַּכּוֹת, כָּכָה אֵינוֹ נוֹפֵל לְפִתְחֵי תְּהוֹמוֹת — כָּכָה – כְּשֶׁהוּא מַבִּיט אֶל הֶעָבָר, כְּשֶׁהוּא צוֹפֶה אֶל הַבָּאוֹת — הוּא יָכוֹל לְבָרֵך "שֶהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ" וְלָשִׁיר עַל "הַנִּסִּים וְעַל הַנִּפְלָאוֹת…" — וְלָדַעַת שֶׁיְּנַצֵּחַ אֶת אוֹיְבָיו – הָאוֹיְבִים שֶׁקָּמִים וְנוֹפְלִים, שֶׁשּׁוֹעֲטִים וּבוֹעֲטִים – — בִּזְכוּת מַלְאָכִים כָּאֵלֶּה – וְאֵלֶּה, יאמְרוּ עַל הָעַם הַזֶּה, אֵלֶּה הָאוֹתוֹת וְהַמּוֹפְתִים…— וְיִכְתוֹב שָׂר הָהִיסְטוֹרְיָה – יכְתֹב כַּאשֶׁר כָּתַב, וְכָל הַעוֹלָם עֵדִים — שֶׁעַם יִשְׂרָאֵל חָי בִּזְכוּת תּוֹרָה וַעֲבוֹדָה וּגְמִילוּת חֲסָדִים — וְכַאֲשֶׁר עוֹד נוֹשְׁפוֹת בַּעֹרֶף רוּחוֹת שֶל אֵשׁ וּמִלְחָמָה — יָד אִל יָד וְלֵב אֶל לֵב, יֵשׁ לָעַם הַזֶּה הַרְבֵּה כּוֹחוֹת-נֶפֶשׁ וְעָצְמָה — וְיֵש לוֹ הָמוֹן נֶחָמָה ——

לטקס אימוץ לוטר והעוקץ בידי עמותת באר מרים, בסיוע האגודה למען החייל בישראל

— כ"ד בניסן תשס"ד, 15 באפריל 2004 —